הבעל פשט את הרגל - האם גרושתו ובתה יפונו מהבית?

דרגו את המאמר

התאבד לאחר שפשט רגל – האם גרושתו ובתה יפונו מן הבית?

בית המשפט העליון קיבל את בקשתה של אישה, אם לקטינה, לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעוריה שהוגשו לבית המשפט.

מגישת הבקשה ובעלה המנוח נישאו בשנת 1972. לבני הזוג נולדו 3 בנות, כאשר הצעירה ביניהן עודה קטינה ומתגוררת עם אמה. הבעל המנוח היה הבעלים והמנהל של חברה לניהול פרויקטים לבניה ובמסגרת עבודתו בחברה רכש המנוח חלקת מקרקעין ברח’ האג בחיפה כמלאי עסקי.

מאוחר יותר החליטו המבקשת והמנוח לשמור בעלות באחת היחידות שנבנו בחלקה, ובשנת 1991 עברו לגור בבית, ששימש כבית מגוריהם. המבקשת ובתה הקטינה המשיכו לדור בבית עד עצם היום הזה. בשנת 1990 שיעבד המנוח את זכויותיו בחלקה, בהתאם לשטר משכנתא שנרשם ב-1993 לטובת בנק לאומי, לשם הבטחת כל סכום המגיע לבנק מאת המנוח או החברה שבבעלותו.

האישה לא הייתה חתומה על הסכם המשכנתא, אך הייתה ערבה מול הבנק לשם קבלת הלוואות ואשראי במהלך השנים שנעשו לפי פניותיו של בעלה.

הבעל לא עומד בהלוואות - הבנק מתחיל בהליכי הוצאה לפועל

בשנת 1999, עקב אי עמידה בהתחייבויות החברה כלפי הבנק (לאחר שנקלע המנוח לקשיים כלכליים), החל הבנק בשנת בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש שטר המשכנתא. הליכים אלו עוכבו בעקבות משא ומתן שנוהל בין הצדדים. כאשר בהמשך, נחתם הסכם נוסף בין הבנק לבין החברה, המנוח והמבקשת במסגרתו התחייבו בני הזוג שלא לעכב או למנוע בכל דרך שהיא את הליכי מימוש השעבודים לטובת הבנק (על הסכם זה חתמה באת כוח המבקשת בשמה).

בני הזוג מתגרשים

בשנת 2003 נפרדו בני הזוג, ונחתמו ביניהם מספר הסכמי גירושין, ביניהם הסכמה של האישה לוויתור על זכויותיה בבית בתמורה להבטחת מדור חלופי וסכום של 350 אלף דולרים. הסכם זה הופר ובית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקשת רשאית לתבוע את מחצית הזכויות בבית, וכן רשאית היא להתגורר בבית ללא תמורה.

הבעל עובר לארה"ב והאישה מנסה להלחם בבנק בערכאות השונות

המנוח עזב את הארץ ועבר לדור בארה"ב, ומכיוון שלא מומש ההסכם שבינו לבין הבנק, פנה האחרון להליכי ההוצאה לפועל. בתגובה הגישה המבקשת בקשת עיכוב כנגד ההליכים, אך ניסיונה העלה חרס ובקשתה נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל. ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל נדחה בבית המשפט המחוזי.

המבקשת הגישה בקשה לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ובמקביל תביעה למתן פסק דין הצהרתי בעניין בעלותה במחצית הזכויות בחלקה ובבית הממושכנים, לבית המשפט לענייני משפחה (תביעה אשר הועברה לבית המשפט המחוזי, נדחתה והוגש ערעור כנגד החלטת המחוזי).

בשנת 2008 נפטר המנוח, לאחר ששם קץ לחייו בעקבות הכרזתו כפושט רגל על ידי בית המשפט.

זכות מגורים - זכות בסיסית במשפט הישראלי

בבקשה נטען כי יש מקום ליתן סעד זמני לאור סיכוייו הטובים של הערעור, ונטייתו של מאזן הנוחות באופן מובהק לטובת המבקשת. ביחס למאזן הנוחות, נטען בבקשה כי זכותה של המבקשת ושל בתה הקטינה בדירת מגוריה הינה זכות יסוד בסיסית במשפט הישראלי.

הבקשה מתארת את נסיבותיה האישיות של המבקשת - מצבה הנפשי הקשה, מצבה הרגשי והנפשי של בתה הקטינה, מצבן הכלכלי הקשה וקשייה של המבקשת להשתלב בשוק העבודה. לאור נסיבות אלו, נטען בבקשה כי הנזק שיגרם למבקשת ולבתה מדחיית הבקשה יהיה קשה ובלתי הפיך, בעוד לבנק יגרם נזק מזערי ושטחי

בהמשך לבקשה לסעד זמני, הגישה המבקשת בקשה להגשת מסמכים נוספים להוכחת מצבה הכלכלי. המסמכים שהוגשו טמנו בחובם מידע עדכני לגבי קשייה הכלכליים של המבקשת אשר הוכרה כזכאית לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מטעם הביטוח הלאומי, ולהנחה משמעותית בתשלומי הארנונה.

טענות הבנק - סיכויי הערעור נמוכים ופגיעה באינטרס הציבורי

הבנק טען לעומתה כי סיכויי ערעורה של המבקשת נמוכים כיוון שכתב הערעור כולל טענות שהינן עובדתיות ברובן. עוד גורסת התגובה כי טענותיה של המבקשת נדונו במלואן על ידי שני מותבים בבית המשפט המחוזי, ונדחו באופן מנומק.

בעניין מאזן הנוחות, טוען ב"כ הבנק כי המאזן נוטה לצידו מכיוון שעם חלוף הזמן יתרת החוב המובטח על ידי המשכנתא גדלה, וכך גם הפער בין גובה החוב לבין שווי הנכס המשועבד. בנוסף, נטען כי היענות לבקשה לסעד זמני פוגעת בתקנת הציבור ובאינטרס הציבורי במימוש שעבודים.

השופטת: הבנק הינו תאגיד גדול אשר יוכל לעמוד בעיכוב ההליכים

שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, קבעה כי יש דין התביעה להתקבל וזאת משום שדחיית הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין המורה על פינוי דיירים מן המקום שבו הם מתגוררים, עלול להביא לתוצאה בלתי הפיכה שבה לא יוכלו הדיירים המפונים לשוב לבתיהם אף אם יזכו בערעור.

לא זו אף זו, בבואו של בית המשפט לדון בפינויו של אדם מן הבית שבו הוא מתגורר מאז שחר ילדותו, עליו לתת את הדעת למרכיבים בתחום הרגש, שאינם בהכרח עולים בקנה אחד עם קריטריונים בעלי אופי עסקי, ומכאן שאינם ברי פיצוי כספי.

וכך כתבה השופטת בפסק הדין:

"במקרים מסוג זה בהם מאזן הנוחות נוטה באופן כה קיצוני ובלתי הפיך לעברם של הדיירים המועדים לפינוי, נוטה בית המשפט להורות על עיכוב ביצועם של ההליכים עד שתוכרע הסוגיה באופן סופי על ידי ערכאת הערעור גם כאשר סיכויי הערעור הלכאוריים אינם ברורים או אף נמוכים, וזאת בכדי למנוע את התוצאה הקשה והבלתי הפיכה אשר בפועל מייתרת את הדיון בערעור".

השופטת אף התייחסה לכיסו העמוק של הבנק וקבעה כי העובדה שהבנק הינו תאגיד רב עוצמה אשר כושרו הכלכלי מאפשר לו לשאת בנטל במהלך תקופת הביניים, והרי ברור לכל כי המבקשת בעמדת חולשה.