נושה מבקש מבית המשפט אישור להגיש תביעה אישית כנגד הנאמן
| דרגו את המאמר |
|
דחיית בקשה להגיש תביעה אישית נגד נאמן
בנק ירושלים, אחד מנושיה של חברת שבירו תעשיות זכוכית בע"מ, ביקש לקבל אישור להגשת תביעה אישית כנגד הנאמן להסדר הנושים. לטענת הבנק, תביעתו מבוססת על כישלון ההסדר, דחיית עמדתו בשורה של הזדמנויות שונות, וטענות נוספות אשר התבססו על עילות אישיות כנגד הנאמן.
הבנק הוסיף כי מאחר ולא מדובר בתביעה עצמה, אלא בבקשה להגשתה, אין הוא צריך להוכיח עילותיו. לטענתו, בית המשפט של חדלות פירעון, אשר משמש כ"שומר הסף" בתביעות אלו, רשאי שלא לאשר את הגשת התביעה - במקרים חריגים כאשר מדובר בתביעה מופרכת על פניה. כונס הנכסים והנאמן התנגדו באופן נחרץ לקבלת הבקשה. המשיבים טענו כי אין לקבל את הבקשה, הן מטעמים מהותיים והן מטעמים דיוניים.
מדובר למעשה בתביעה אישית אשר נועדה לחייב בעל תפקיד בהליכי חדלות הפרעון, באופן אישי, לשלם ל"נפגע" נזקים מכיסו האישי, וזאת בגין "התנהלות שלא כדין". מיותר לציין כי מדובר בתביעה כנגד מי שמשמש בתור זרועו הארוכה של בית המשפט ועל כן תביעה אישית כנגדו תתקבל רק במקרים בהם מדובר ב"רשלנות רבתי או גרוע מכך".
בית המשפט הוסיף במקרה זה כי מדובר גם בתביעה אשר הגשתה הייתה עלולה להסב לנאמן נזק חמור וזאת גם אם היא טרם התקבלה ואף נדחתה. עסקינן בפרסום שלילי, יכולת לגרור את הנאמן לתביעה "על תקן נאשם" ולעיתים די בתביעה על מנת לגרום לנזקים משמעותיים לנאמן.
.
"דברים אלו מקבלים משנה תוקף, אף נוכח סוג התפקיד שממלאים עורכי-דין ורואי חשבון המשמשים כבעלי תפקיד בהליכי חדלות פרעון", ציין השופט, "תחום זה, של ניהול חברה חדלת פרעון לצורך פירוק או הסדר, או של ניהול הליך פשיטת הרגל של יחיד חדל פרעון, הינו תחום מועד לפורענות מעצם טיבו".
האם הנושה מנסה להלך אימים על הנאמן?
בית המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה. בפסק הדין צוין כי הרוב המכריע של העובדות הכלולות בהליך זה לא היה שנוי במחלוקת. המחלוקת בין הצדדים נגעה אפוא בעיקר לפרשנות אשר יש להעניק לעובדות אלו. מרבית טיעוניו של הבנק הוגדרו על ידי בית המשפט כ"חזרה על טיעונים שנשמעו בעבר". לדוגמא, אישור כביכול של תביעות חוב מופרכות, טענה שנדחתה בערכאות אחרות וחלו עליה מעשה בי דין והשתק פלוגתא. דוגמאות נוספות ניתן היה למצוא בטענות כגון פגמים מהותיים באספות הנושים, הכללת נושים ברשימת הנושים בעלי ערבות אישית וכדומה.
"החלטות הנאמן לא היו לרוחו של הנושה"
השופטת, ורדה אלשיך, כתבה בפסק הדין כי מדובר בבקשה אשר מטרתה הינה להלך אימים על הנאמן ו"לנקום" בו על החלטות שהתקבלו על ידו וש"לא היו לרוחו של המבקש". בית המשפט קבע כי יש לחייב את הבנק בהוצאות משפט משמעותיות בסך 130,000 שקלים וזאת משום שהתנהלותו הייתה "התנהלות פסולה" לכל דבר ועניין.
כמו כן, נקבע כי מדובר בבקשה קנטרנטית, משוללת כל יסוד, שהינה בקשת סרק חסרת כל ביסוס משפטי. "הבנק ניסה לגבב טענות מן הגורן ומן היקב ולהעלות אותן אחת אחר השנייה בבחינת הנייר סובל הכל", כתבה השופטת בפסק הדין, "מדובר בהתנהגות קיצונית כנגד בעל תפקיד בבית המשפט לחדלות פרעון ומקורה אינו אמיתי אלא נטוע ברגשות נקם".
