בית המשפט הורה על השבת נכסים שהועברו לאחר מתן צו כינוס

דרגו את המאמר

השבת סחורה אשר לא עברה במהלך העסקים הרגיל

כונסת נכסים הגישה בקשה למתן הוראות ובמסגרתה ביקשה מבית המשפט להורות על השבת סחורה אשר נלקחה ממחסני חברה על ידי חברה אחרת ביוני 2009. כונסת הנכסים טענה כי העברת הסחורה היוותה אפוא העדפת מרמה האסורה לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, וסעיף 355 לפקודת החברות. לחילופין, הכונסת טענה כי עסקינן בפעולה אשר נעשתה בניגוד לתניות ההגבלה אשר נכללו באגרות החוב, אשר מכוחן שיעבדה החברה את כלל נכסיה ורכושה לטובת נושיה המובטחים – הבנקים. יודגש כי צו הכינוס ניתן כנגד החברה יומיים לאחר מכן.

הכונסת טענה כי ארבעה ימים לפני מתן צו הכינוס, נטלה המשיבה סחורות ומוצרים מהחברה בשווי של כ-1,100,000 שקלים. לאחר נטילת הסחורות, הפיקה המשיבה תעודות זיכוי לחברה אשר כללו פירוט של המוצרים אשר ננטלו ממנה (שלא כדין כביכול). מספר ימים לאחר מכן, נטלה המשיבה סחורות ומוצרים נוספים בשווי של 155,000 שקלים, אשר גם בגינם הופקו תעודות זיכוי.

לאחר הגשת בקשת מתן ההוראות, ובעקבות דין ודברים שהתנהלו בין המשיבה לבין הכונסת, התברר כי מקורו של הזיכוי הראשון בקיזוזים שנובעים מעסקאות שריון. נטען כי בחלק מהעסקאות שילמה המשיבה לחברה סכומים נכבדים מראש. לטענתה, תשלום זה שריין לה את הזכות למשוך לחצריה סחורה מהחברה במחיר מוסכם.

      קראו עוד בתחום:

• עיקול מקרקעין עם הערת אזהרה - האם נושה מובטח?
• מימוש דירה מכוח הערת אזהרה למרות כינוס נכסים והליכי פשיטת רגל, האמנם?
• המחוזי: אלי רייפמן פושט רגל
• הנושה שהגיש בקשת פשיטת רגל איחר בהגשת תביעת חוב, האם תתקבל?

מנגד, בחלק מהעסקאות סיפקה המשיבה לחברה אשראי בטרם גבתה בגינה את מלוא התשלום. לטענתה, לחברה נותרה יתרת חוב כלפיה. אי לכך, היא ערכה קיזוז בין יתרת הזכות והחובה שהיו לחברה, מכוח עסקאות השריון הנטענות, ובכך הקטינה באופן משמעותי את חובה של החברה כלפיה. כמו כן, המשיבה הוסיפה כי היא לא ידעה על מצבה הכלכלי של החברה ואחרת לא הייתה מועברת לחברה סחורה יום קודם לכן.

הכונסת טענה כי בדברים אלו אין ממש. לטענתה, המשיבה ידעה היטב על מצבה הכלכלי של החברה. יתרה מכך, העדפת מרמה מתקיימת גם בהעדר ידיעה. ידיעתה של המשיבה נלמדת ממכלול פעולותיה, טענה הכונסת. החל מביטול עסקאות השריון (חמישה ימים לפני מתן צו הכינוס), סגירת החשבונות באופן גורף, עצירת כל אספקה לחברה, ואף היבטים חשבונאיים כלכליים נוספים המעידים על כך שלא מדובר בפעילות עסקית רגילה.

בית המשפט: "המשיבה ידעה על מצבה הכלכלי של החברה"

בית המשפט ציין כי הדיון לפניו נחלק לשני היבטים – משפטי ועובדתי. מבחינה משפטית, נקבע כי במידה ובקשתה של הכונסת מבוססת על סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, וסעיף 355 לפקודת החברות, אין לקבל אותה. הלכה פסוקה היא כי הליכים אלו אינם חלים בהליך של כינוס נכסים. השאלה הרלבנטית היחידה שנותרה היא, האם המשיבה הייתה מודעת למצב העניינים בחברה, בטרם נטלה את הסחורה ממחסניה. כמו כן, האם ניתן להגדיר את נטילת הסחורה כ"פעילות עסקית שגרתית".

בית המשפט קבע כי לא מדובר בפעילות שגרתית. ראשית, המשיבה נחקרה אודות החשבוניות אשר הונפקו על ידה בגין נטילת הסחורה. מחשבוניות אלו עלה כי הסחורה האחרונה סופקה לחברה ב-10 ליוני, שישה ימים לפני מועד מתן צו הכינוס. יום למחרת, ב-11, נערך קיזוז עסקאות השריון. ביום בו נערך הקיזוז האמור, המשיבה טענה כי נערכה הזמנה נוספת מן החברה ובאותו היום נרכשו המוצרים מן החברה.

עם זאת, כאשר רואה החשבון של המשיבה נשאל על כך, הפגין האחרון חוסר ידיעה באשר לנסיבות ביצועה של ההזמנה. דהיינו, נראה כי בניגוד לטענותיה של המשיבה, ב-11 ליוני טרם נמסרה לה הסחורה. בית המשפט קבע כי יש לקבל את עמדת הכונסת לכך שהסחורה נלקחה ב-14 לחודש, יומיים לפני מתן הצו.

אי לכך, נקבע כי כאשר הסחורה סופקה בעשירי לחודש, המשיבה לא הייתה מודעת למצבה של החברה. עם זאת, ב-14, כאשר קיבלה את הסחורה, נראה כי היא הייתה מודעת היטב למצב זה. אי לכך, נטילת הסחורה תוך מודעות למצבה הקשה של החברה, כאשר צו כינוס עומד לצאת כנגדה.