האם תשלום הלנת שכר במהלך פשיטת רגל?

דרגו את המאמר

הלנת שכר במסגרת חוב בפשיטת רגל

עובדי ניקיון נחשבים לא אחת לעובדים המוחלשים ביותר במשק. בשורה של פסקי דין, הטילו בתי הדין לעבודה אחריות מוגברת על מעסיקיהם של עובדי ניקיון, וזאת בשל פערי הכוחות המשמעותיים בין העובדים למעסיקים. השופטת נ' רות, התייחסה לכך בעב 003067/09 אבו פול אילנה ואח' נ' אחמד חוסני עומר ועלוש סאהר ג'מאל:

"הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד בנסיבות הספציפיות של המקרה שבפנינו, לא רק מהטעם שמדובר באי תשלום שכר עבודה, אלא גם מהטעם שמדובר באוכלוסייה מוחלשת, קרי - אוכלוסיית עובדים המבצעת עבודות ניקיון. מדבור אפוא באוכלוסייה אשר מטבעם של הדברים קיים פער ניכר ביחסי הכוחות שבינה לבין מי שנהנה מעבודתה. פער זה מצדיק לא אחת הטלת חובה מוגברת על הנהנה".

במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין לעבודה, נדונה זכותה של עובדת ניקיון אשר הגישה תביעה כנגד מעסיקה לשעבר, לתשלום הפרשי שכר. בית הדין האזורי קבע כי יש לקבל את התביעה ועל המעסיקה לשלם לתובעת את שכרה כדין. השכר היה אמור להיות משולם בתוך 30 ימים ממתן פסק הדין. עם זאת, המעסיק, אשר פשט את הרגל, לא עמד בחובתו.

      קראו עוד בתחום:

• שוויון בין נושים בפשיטת רגל
• פשיטת רגל של שותפות
• הסדרי נושים בפשיטת רגל - הסוגים השונים
• תעודה לאחר פשיטת רגל - סעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל, פרשנות

לפיכך, התובעת ביקשה להפעיל את סנקציית הלנת השכר. לטענתה, בפסק הדין אשר ניתן לטובתה בבית הדין האזורי, נקבע כי במידה והמעסיק לא יעמוד בחובתו לשלם את שכרה במועד, יישא התשלום תוספת הלנת שכר. התובעת פתחה כנגד המעסיק תיק בהוצאה לפועל. בין לבין, הוכרז המעסיק כפושט רגל.

התובעת הגישה תביעה למנהל המיוחד לתיק פשיטת הרגל. במסגרת תביעתה עתרה התובעת לתשלום חובה בתוספת הלנת שכר. תביעתה נדחתה ברכיב פיצויי ההלנה. התובעת לא התייאשה והגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. המחוזי קבע כי יש לקבל הערעור.

התובעת הינה הנושה העיקרית

השופטת, אסתר נחליאלי חיאט, כתבה בפסק הדין כי יש להשיב את תביעת החוב למנהל המיוחד, ועל האחרון לנמק מהו שיעור פיצויי ההלנה הראוי בנסיבות המקרה. אכן, הדגישה השופטת, מוקנה למנהל המיוחד בהליכי פשיטת רגל שיקול דעת המאפשר לו שלא להכיר בפיצויי הלנה ולחייב את פושט הרגל בהפרשי ריבית והצמדה תחתם.

המטרה לכך היא כי תימנע הכבדה מיותרת על קופת פשיטת הרגל. עם זאת, נקבע כי שיקול דעת זה צריך להיות מופעל תוך איזון בין האינטרסים השונים, של החייב, הזוכה, הנושים האחרים וכדומה. כמו כן, שיקול הדעת איננו יכול לאפשר לחייב ל"נצל את הליכי פשיטת הרגל על מנת להתחמק מתשלום חובותיו".

במקרה דנן, נפסק כי המנהל המיוחד לא התחשב בעובדה כי התובעת דכאן הינה הנושה העיקרית של החייב. כמו כן, המנהל המיוחד לא שם ליבו לכך שבית הדין לעבודה, בבואו לפסוק הפרשי שכר עבור התובעת, עמד על חוסר תום ליבו של המעסיק. קל וחומר כאשר התברר כי למעסיק הייתה קרן ובה סכומים אשר מהם ניתן היה לפרוע את חובו לתובעת.