גרושתו של חייב הגישה בקשה לקצבת מזונות

דרגו את המאמר

גרושתו של חייב, המצוי בהליך פשיטת רגל למעלה משמונה שנים, פנתה אל בית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לקצבת מזונות. מנגד טען הנאמן כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב, בעקבות החלטה למימוש הכנסים של בני הזוג לשעבר, כדי לאפשר לחייב לקבל הפטר.

בחודש יוני 2006, ניתן צו כינוס לנכסי החייב ולאחר שנה הוכרז כפושט רגל. בחודש אפריל 2014, הגיש החייב בקשה למתן הפטר. בית המשפט סבר כי מדובר בתיק ישן יחסית והגיעה העת לסיימו, אולם המכשול העיקרי לסגירת התיק, הם שני נכסים, וילה ודירה בירושלים, שמחצית הזכויות בבעלות החייב ומחצית בבעלות גרושתו.

הגרושה התנגדה למכירת הדירה המשותפת

החייב לא התנגד למימוש הכנסים, ועקב כך הגיש הנאמן בחודש נובמבר 2014, בקשה שנייה למימוש נכסי החייב. אולם גרושתו של החייב התנגדה למכירת דירת המגורים המשותפת. לאחר כחודשיים הגישה בקשה למתן החלטה בתביעה שהגישה לקצבת מזונות בשנת 2008, ולהורות על קצבת חוב כלפיה באופן רטרואקטיבי של 89 חודשים, החל ממועד הגירושין ואילך.

הגרושה טענה כי החייב חב לה סכום גבוה ביותר בעבור מזונות, אך הנאמן מתנגד לזכותה לקצבת מזונות ובית המשפט מתעלם מזכויותיה בנוגע למזונות ילדיה הקטינים. יחד עם זאת הנאמן אינו שוכח לגבות ממנה כספים לקופת הכינוס בגין דמי שכירות, ואף ניסה בכל דרך למנוע מבית משפט לקצוב את מזונות הקטינים.

החייב לא עמד בהתחייבותו במסגרת הסכם גירושין

הגרושה הוסיפה וטענה כי הליך פשיטת רגל מתנהל במשך שמונה שנים, מבלי שניתנה כל החלטה בבקשה לקצבת מזונות חרף בקשות חוזרות ונשנות מצדה. הקצבה, לטענתה, מבוססת על הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין, לפיו התחייב החייב לשלם מזונות בסכום של 10,000 שקלים בחודש.

הנאמן ציין כי החייב היה שקוע בחובות כבדים בעת שחתם על הסכם גירושין, ולא היתה כל אפשרות שהוא יעמוד בתשלומי המזונות. לפיכך נוצר מצב שבו אם פסק הדין שניתן בהסכמה יישאר כפי שהוא, הנושים הם אלה שיישאו בתשלומים על פי אותו הסכם. בנסיבות אלו סבר הנאמן כי יש מקום להגיש תביעה להפחתת סכום המזונות באופן משמעותי.

הנאמן הוסיף כי הנכס שבו מתגוררת הגרושה מפוצל לשלוש יחידות. כאשר היא מתגוררת ביחידה אחת ושתיים מושכרות. לדבריו, הגרושה לא משלמת לקופת הכינוס דמי שכירות בגין השימוש בחלקו של החייב, ומקבלת את דמי השכירות בגין הנכסים המושכרים, לכן אין הצדקה לקצוב לה מזונות.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי הגרושה לא הזכירה את בקשתה לקציבת מזונות במסגרת טענותיה, והיא הוגשה אך ורק בקשר להליך מימוש הבתים, שלא במסגרת בקשה לקציבת מזונות. עוד קבע כי מאז שהוגשה הבקשה לקציבת מזונות, הגרושה קיבלה כספים, ונהנתה במשך שנים מדמי שכירות שהתקבלו מהשכרת יחידות הדיור הצמודות לנכס. על כן דחה את הבקשה לקצבת מזונות.

פש"ר 3095-06