שוויון בין נושים בפשיטת רגל

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אחד מהעקרונות הבסיסיים והמרכזיים בהליכי פשיטת רגל הוא כי יש לשמור על השוויון בין הנושים. סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי תביעות אשר הוכרו לפי הפקודה ישולמו, בכפוף להוראותיה, בלי כל העדפה ובשיעור שווה לפי הסכומים. במילים אחרות, החובות אמורים להשתלם לפי הפקודה אשר מציינת מיהם נושים מובטחים, מיהם נושים בדין קדימה ומיהם "הנושים הרגילים". בין הנושים הנמצאים באותו מדרג מבחינת סולם העדיפויות, יש לנהוג בשוויון בעת חלוקת הדיבידנד. דהיינו, נושים אלו זכאים לתשלום מקופת פשיטת הרגל, לפי המגיע להם וביחס לגובה החוב המוכר.
 

העדפת נושים בהליכי פשיטת רגל נוגדת אפוא את עיקרון השוויון העולה מסעיף 76. העדפה זו יכולה לבוא לידי ביטוי גם בשדרוג מעמד של נושה ולא רק באופן חלוקת הכספים. ישנה גישה הגורסת כי העדפת נושה תוכר רק כאשר תילווה לה כוונה להעדיף נושה מסוים. כוונה זו, צריכה להיות בעלת היבטים בלתי מוסריים ושליליים.

הנאמן רשאי, במידה וחובות שולמו בניגוד לעיקרון השוויון, לבקש מבית המשפט מתן הוראות אשר מבטלות את העברת הכספים האמורה. עם זאת, בית המשפט אינו מחויב לתת הוראות כגון דא ושיקול הדעת מונח לפתחו.
 

שוויון בין הנושים לנושה מאוחר

במידה וחולקו דיבידנדים בין הנושים, ונושה נוסף זכה להכרה בחובו, יהיה על הנאמן לשלם לאחרון תשלום אשר שווה לסכום הדיבידנדים אשר טרם שולמו לו, וזאת טרם הכסף אשר מצוי בימי הנאמן ישולם לנושים אחרים. עם זאת, חלוקת הדיבידנד אשר שולם עובר להכרה בחובו של הנושה המאוחר אינה משתנה. למעשה, החוק קובע כי הנושה המאוחר לא יוכל להביא לביטול חלוקת דיבידנדים אשר שולמו בעבר, אך יש להתקזז עימו בתשלומים עתידיים וזאת עד אשר נוצר מצב של שוויון בין הנושים הקודמים והמאוחר.

במקרים בהם קופת פשיטת הרגל איננה מספיקה לתשלום חלוקה כאמור, הנושים לא ייאלצו, על מנת ליצור שוויוניות זו, להשיב כספים ששולמו להם. ההיגיון לכך הינו כפול – ראשית, ייתכן והנושים הסתמכו על הכספים האמורים ועשו בהם שימוש. שנית, אין לפגוע בנושים אשר הגישו תביעותיהם כנדרש ובמועד.
 

נשייה נדחית

בן זוגו של פושט רגל אינו רשאי להיפרע כנושה מבן זוגו, בנוגע לכל נכס או כסף אשר הוא נתן בידיו לצורך עסקיו של פושט הרגל (ובמידה ומדובר בבעל פושט רגל - גם כספים שניתנו באופן אחר), וזאת כל אימת שלא נפרעו נושיו של פושט הרגל.

מדובר בהוראה המהווה מעין סטייה מעיקרון השוויון. פעמים רבות, זכותו של בן הזוג לקבל דיבידנד בתור פושט רגל נשללת. עם זאת, יצוין כי הוראות אלו מפורשות בצמצום. אי לכך, החלת עיקרון דחיית תשלום לבן זוג חלה במקרים מסוימים בלבד. מקורה של גישה זו הוא כי בני זוג אינם מאבדים בשל קשר נישואין את זכותם לאוטונומיה כפרטים.

דוגמא לפסק דין

בע"א 1740/06 עו"ד נפתלי נשר, הנאמן לנכסי שמעון חדד נ' שמעון אטיאס דן בית המשפט העליון בערעור נאמן בעניין העדפת נושים. במקרה זה, הנושה נתן לחייב ערבות אישית בנוגע לחובות חברה ועל סמך ערבות זו הוגשה על ידו תביעת חוב. הנאמן לא קיבל את תביעת החוב וזאת בטענה כי עסקינן בהעדפת נושים שהינה פסולה. בית המשפט המחוזי קבע כי הנאמן שגה ובעקבות כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

בפסק הדין בעליון נדחה ערעורו של הנאמן ונקבעו התנאים אשר דרושים לשם הכרזה על העדפת נושים פסולה לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל. להלן שלושת התנאים – הפעולות בוצעו לטובתו של נושה ספציפי, המעשים בוצעו בשלושת החודשים שלפני הגשת בקשת פשיטת הרגל ומתן צו הכינוס, והפעולה בוצעה בעת שהחייב כבר נקלע למצב של חדלות פירעון.

במקרה זה, נקבע כי חתימתו של החייב על ערבות כלפי הנושה לא הייתה לשם העדפת נושים וצעד זה לא גרם לשינוי מערכת היחסים בין הנושה לחייב. למעשה, החתימה הקטינה את הכיסוי עבור כל אחד מהנושים והגדילה את היקף החובות הקיים. זאת ועוד, בית המשפט מתח ביקורת על פעולותיו של הנאמן במקרה זה, וקבע כי היה עליו לפנות לבית המשפט למתן הוראות ולא לפעול על דעת עצמו.