ערעור נושה כנגד החלטת נאמן הנוגעת לנושה אחר - פשיטת רגל
| דרגו את המאמר |
|
תביעת חוב שלא נקלטה במחשבים תזכה להארכת מועד
אחד מנושי החייב עתר כנגד החלטתו של הנאמן להאריך את מועד הגשת הערעור של נושה אחר (בנק דיסקונט). הסוגיה הראשונה אשר נדונה בהחלטת בית המשפט המחוזי עסקה בהיקף החריג שהציב הדין בעניין הגשת תביעת חוב לפי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל.
הכלל במקרים אלו הוא כי נושה אשר לא השכיל להגיש תביעת חוב במועד איננו יכול לתבוע את זכותו מנכסי פושט הרגל ותביעתו נחסמת. לצד כלל זה קבוע חריג מצומצם אשר נועד לאפשר הגשת תביעות באיחור בנסיבות מסוימות. נסיבות אלו נוגעות למקרים בהם לא היה יכול הנושה להגיש את התביעה במועד.
ערעור על החלטת הנאמן
בית המשפט נדרש בתחילה לעצם מעמדו של הנושה להגיש ערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב של נושה אחר. דהיינו, האם לנושה זה קיימת הזכות להתנגד להחלטת הנאמן בעניינו של נושה אחר. הנושה טען כי הוא זכאי לעשות כן וזאת משום שקבלתה של תביעת החוב תיפגע בתשלום שישולם לו מקופת פשיטת הרגל. מנגד, הנאמן טען כי תקנה 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, אשר עוסקת בערעור על החלטת נאמן בתביעת חוב, אינה מעניקה זכות זו לכל נושה פרט לנושה אשר הגיש את תביעת החוב.
בית המשפט ציין כי אכן תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל אינה מעניקה זכות מופרשת לנושה אחד להגיש ערעור על החלטה הנוגעת לנושה אחר. עם זאת, נקבע כי בקרב חייבים השתרש נוהג להגיש ערעור על הכרעת בעל התפקיד בתביעות חוב במידה והם סבורים כי אישור תביעת החוב ייפגע באינטרס שלהם. ערעורים אלו אינם נמחקים על הסף וזאת משום שהלכה פסוקה היא כי אין להשלים עם מצב המונע פנייה לערעור על ידי מי שעלול להיפגע מהחלטה של בעל תפקיד מעין שיפוטי. השופט ציין כי הדברים נאמרים ביתר שאת כאשר מדובר בערעור המוגש על ידי נושה.
קראו עוד בתחום:
- דו"חות ומסמכים רלבנטיים לא הוצגו, האם תוכר פשיטת הרגל?
- האם עולה חדש יוכרז כפושט רגל לאחר שהסתבך בחובות בגין חתימה על ערבויות?
- האם שכר נמוך בגין חזרה בתשובה הוא התנהגות בתום לב בהליך פשיטת רגל?
- אי תשלום חוב מזונות - האם תתקבל בקשת פשיטת רגל?
זאת ועוד, סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי פוטש רגל, נושה או אדם אחר, אשר נפגעו ממעשה או החלטה של הנאמן, רשאים לפנות לבית המשפט. אי לכך, החלטת הנאמן לקבל תביעת חוב שהיה ראוי לדחותה מהווה אפוא עילה מוצדקת להגשת ערעור לבית המשפט.
המחלוקת לגופה
לאחר שפתר בית המשפט את הסוגיה הדיונית, נפנה השופט לבחון את המחלוקת לגופה. הנאמן הסביר כי החלטתו התקבלה משום שלמעשה מדובר בתביעת חוב הנוגעת לשני חייבים שהינם בני זוג. בעוד התביעה כנגד הבעל הוגשה במועד, יש להאריך את המועד להגשת תביעת חוב כנגד האישה. הנאמן ציין כי מדובר למעשה באותו החיוב. הנאמן קיבל למעשה את טענת הבנק כי דחיית התביעה בגין אי הגשה במועד הייתה בשל אי קליטתה במחשבי הכונס הרשמי.
בית המשפט הסכים עם האמור. מחומר הראיות עלתה תמונה ברורה כי הבנק ראה בחוב חוב משותף לבני הזוג פושטי הרגל. הבנק לא שכח את חובה של האישה אלא התייחס גם אליו בזמן אמת, עת הגיש תביעת חוב כנגד בעלה. בנסיבות אלו ניתן היה לקבוע כי מדובר אכן בתביעה זהה או כמעט זהה, ותביעה זו הוגשה במועד.
השופטת הוסיפה כי תביעות חוב רבות אינן זוכות באופן מיידי להתייחסות, קל וחומר להכרעה, ועל כן עובר זמן רב מעת הגשתן עד להקלדתן ולפרסומם בקרב הצדדים הרלבנטיים. לא נמצא כל סיבה להתערב בהחלטתו של הנאמן בעניין זה. זאת ועוד, השופטת קבעה כי אין להתעלם מהעובדה שמדובר בבעל ואישה, והמסמכים אשר נוגעים לתביעת החוב אינם מסמכים חדשים בקשר למהות החוב אלא מסמכים המבססים את התשתית העובדתית הרלבנטית.
דהיינו, הידיעה על תביעת החוב כנגד האישה הייתה בפועל במועד. "לא מצאתי לפגוע בנושה פגיעה קשה ולהפקיע את זכותו הכספית בשל טעות או תקלה במשרדי הכונס הרשמי ולא ראיתי כי יש מקום להטיל עליו כל אחריות לנעשה במשרדים אלו", סוכם.
