הנושה שהגיש בקשת פשיטת רגל איחר בהגשת תביעת חוב, האם תתקבל?
| דרגו את המאמר |
|
נושה אשר הגיש בקשת פשיטת רגל הגיש תביעת חוב באיחור
האם, בהליכי פשיטת רגל, יש עדיפות לנושה אשר הגיש את בקשת הכינוס, באשר לחובות המוטלים כרגיל על נושה במסגרת ההליכים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. המערערת טענה כי היא נושה של החייב אך תביעת החוב שלה נדחתה על ידי הנאמן בשל איחור. עובדות המקרה הינן כדלקמן:
צו כינוס נכסים לחייב ניתן, לבקשת המערערת, בספטמבר 2003. צו הכינוס פורסם ברשומות בנובמבר אותה השנה (לאחר חודשיים). לפי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980, ותקנה 7 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, היה על כל נושה של החייב להגיש את תביעת החוב עד מאי 2004. תביעתה של המערערת הוגשה באיחור ניכר, בספטמבר 2004, שנה לאחר פרסום צו הכינוס.
- האם מזונות זמניים הינם חוב המצדיק בקשת פשיטת רגל?
- ערעור נושה כנגד החלטת נאמן הנוגעת לנושה אחר - פשיטת רגל
- דו"חות ומסמכים רלבנטיים לא הוצגו, האם תוכר פשיטת הרגל?
הבקשה הוגשה מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד. באוגוסט 2010, לאחר שהנאמן פנה למערערת, הגישה האחרונה בקשה להארכת מועד. עם זאת, הנאמן קבע כי אין בבקשה טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד ותביעת החוב נדחתה. בעקבות החלטת הנאמן, הגישה המערערת את ערעורה דנן.
תביעת החוב הוגשה באיחור בגלל "כשל טכני"?
המערערת טענה כי תביעת החוב הוגשה באיחור בגלל "כשל טכני" תוך שהיא סבורה כי אין בכך לדחות את תביעתה. לשיטתה, מאחר והיא זו אשר הגישה את הבקשה למתן צו הכינוס, ואף פירטה בבקשה זו אודות החוב המגיע לה מהחייב, ברור שהיא תובעת מהחייב את חובה ולא ניתן לקבוע כי היא ויתרה על החוב. המערערת הוסיפה כי החוב היה ידוע לצדדים להליך הכינוס ומשכך אין בקבלת תביעת החוב באיחור כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות של הצדדים – בדגש על החייב.
הנאמן היה סבור אחרת. לשיטתו, המערערת לא הצביעה על טעמים מיוחדים אשר מצדיקים את קבלת תביעת החוב באיחור. הנאמן הוסיף כי היות והמערערת הייתה זו אשר הגישה את בקשת הכינוס, חזקה עליה כי ידעה היטב על צו הכינוס ועל מועדו, ואי לכך חובה היה עליה להגיש את תביעת החוב במועד.
קראו עוד בתחום:
- פשיטת רגל של שותפות
- תעודה לאחר פשיטת רגל - סעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל, פרשנות
- הסדרי נושים בפשיטת רגל - הסוגים השונים
- שוויון בין נושים בפשיטת רגל
בית המשפט קבע כי דין הערעור להידחות. בפסק הדין נכתב כי טעמים מיוחדים להארכת מועד הגשת תביעת חוב נעוצים בכך שהנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד. השופט ציין כי הוא הפך ועיין בכתב הערעור ובתגובת המערערת, אך טעם לאיחור אין.
"העובדה שמחמת שגגה, אף אם בתום לב, לא הוגשה הוכחת חוב במועד, אינה מקנה לנושה אורכה להגשת הוכחת החוב", ציין בית המשפט, "כך או כך, אי ידיעה גרידא איננה מקימה טעם מיוחד; מכח קל וחומר, חל דין זה מקום בו ידע הנושה על ההליכים, אולם בשל טעות אנוש או פרשנות שגויה של הדין, נמנע מהגשת תביעת חובו במועד".
האם מעמדה של המערערת, בתור מגישת הבקשה, הינו שונה מנושה אחר?
המערערת הסתמכה בבקשתה על כך שהייתה היא הנושה אשר ביקש את צו כינוס הנכסים במקרה דנן. לטענתה, בבקשתה היא פירטה אודות החוב והדבר מעגן את ידיעתם של הצדדים בנוגע לדרישתה לפרעון חוב זה. אי לכך, טענה המערערת, יש לאבחנה מהנושים האחרים.
בית המשפט דחה טענה זו. העובדה כי נושה הגיש את בקשת פשיטת הרגל או הפירוק, איננה מקנה לו זכויות יתר כגון פטור מהגשת תביעת חוב. הרציונאל העומד מאחורי קביעה זו הוא כי תביעות החוב המוגשות על ידי הנושים השונים מאפשרת כימות מאסת הנשייה הכוללת ומדובר בנתון חיוני אשר יש להביא לידיעת כל הצדדים להליך. מדובר בעניין חשוב אשר מאפשר לצדדים לשקול צעדיהם (הסדר נושים, מתן הפטר וכדומה).
