הטלת אחריות אישית על נושא משרה של חברה בפירוק

דרגו את המאמר

במהלך פירוק חברה התגלה כי נושא משרה נטל כספים ללא תמורה

ישנם מקרים בהם חברה נכנסת לתהליך פירוק עקב התנהלותה הכלכלית הכושלת והפסדים שנגרמו לה בעסקיה. לעיתים, החברה נכנסת לגרעון תקציבי דווקא עקב מעשי מרמה שהיו בתוך החברה עצמה ובשל נטילת כספים על ידי נושאי המשרה. לפעמים, במהלך תהליך הפירוק מתגלה לפתע כי אחד מנושאי המשרה נטל כספים ונכסים מידי החברה ללא ששולמה תמורה כלשהי, וכתוצאה מכך חסרים בקופת החברה סכומים שונים.

במקרה דנן, ניתן לחברה צו פירוק בשנת 2001 ומונה מפרק על ידי בית המשפט. המפרק לא זכה לקבל סיוע או מידע מהנהלת החברה ובשנת 2005 הוא גילה כי אחד מנושאי המשרה בחברה נטל כספים ללא תמורה, כך שהיו חסרים בקופת החברה סכומים בסך של למעלה ממיליון ₪. בעקבות כך, פנה המפרק לבית המשפט בבקשה שיצהיר על חבותו האישית של נושא המשרה בחובות החברה, בהתאם לסעיפים 373 ו – 374 פקודת החברות.

טענות הצדדים

המפרק פירט בבקשתו את הנימוקים שהביאו אותו למסקנה כי החברה נוהלה בתרמית. לטענתו, בקופת החברה ובחשבונות הבנקים היה קיים חוסר בהיקף של כ - 2.9 מיליון ₪, אשר על פי המאזנים לא היה צריך להיות קיים. כמו כן, לדבריו, נתוני ההפסד הגולמי מול הרווח הגולמי לימדו כי בוצעו מכירות סחורה שנרכשה על ידי החברה, אך הרווח בגינם לא הגיע לידי החברה.

בנוסף, בוצעה הברחה של נכסים וכספים מהחברה אל בני משפחתו של המשיב, שימוש בחשבון הבנק של אשת המשיב, תשלום משכורות לבני משפחה שבפועל לא עבדו בחברה, וכן העברת רכב שהיה רשום על שם החברה במסגרת ליסינג לבעלות בנו של המשיב ללא תמורה.

המפרק עמד על העדר שיתוף פעולה עימו מצד המשיב ובני משפחתו וסירובם למסור לידיו מידע שעשוי היה לשפוך אור על מסלול היעלמותם של כספים אלו. כמו כן, הם נמנעו מלהתייצב לחקירה והגיעו רק לאחר שנשלח אליהם צו בית משפט.
 

נושא המשרה: "ניסיתי למנוע קריסת החברה"

המשיב טען כי עשה כל שיכול היה וכי ניסה למנוע את קריסת החברה לרבות הזרמת כספים שהיו ברשותו וברשות בני משפחתו לחברה וזאת מבלי לקבל תמורה. לפיכך, לא היה מקום להאשימו כי פעל בנכסי החברה תוך כוונה לרמות את נושיה. לטענתו, המפרק לא הציג דו"חות או חקירות שנעשו על ידי הכונס הרשמי ותמכו בטענותיו.

כמו כן, הוא לא הציג פרטים מהותיים באשר לטענתו כי המשיב גנב, לכאורה, כספים שהיו מגיעים לחברה, ובכללם פרטי סכומי הכספים כאמור, פרטי חשבונות הבנק, מועד הגניבה וכן לא ביצע בדיקה מינימאלית כלשהי של חשבונות הבנק של החברה בטרם העלה את טענותיו כנגד המשיב ובני משפחתו.

המשיב טען כי הטענות בדבר מרמה היו ידועות למפרק שנים אך לא עשה כלום בנידון. משכך, הגשת הבקשה בחלוף הזמן הייתה לא ראויה ולהגנת המשיב קמה עילת ההתיישנות. לדידו, המפרק הונע משיקולים זרים תוך שימוש לרעה בהליכי הפירוק, התנהלות שהכתיבה את כל התיק נגדו. המשיב טען כי בנוגע לבקשת המפרק, הרי שבית המשפט נדרש לרמת הוכחה גבוהה מהרגיל ולזהירות מיוחדת בשל ההשלכות של חבות אישית.

כונס הנכסים תמך בעמדת המפרק.

דיון והחלטה

בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, מפרק החברה לא יכול היה לדעת על מעשי המשיב טרם מונה כמפרק. כלומר, מרוץ ההתיישנות בתביעה דנן התחיל עת מונה המפרק לתפקידו. משכך, נדחתה טענת ההתיישנות כפי שהעלה המשיב בתגובתו וכן נדחתה טענת השיהוי. זאת היות והוכח כי המפרק השקיע זמן ומאמץ רב לקדם את איסוף החומר הרלוונטי והכנתו לקראת הבקשה והדיון בה. מאמצים אלו לוקחים זמן והיה זה הגיוני כי המפרק יתעכב בהגשת התביעה כנגד המשיב וימתין עד לאחר איסוף כלל החומרים.

באשר לחיוב נושא המשרה על פי החוק, בית המשפט בדק את הראיות שהובאו על ידי הצדדים. כמו כן, נשמעו העדויות וחוות הדעת של רואי החשבון. נקבע כי מאזני החברה, לאורך השנים, סיפקו מבחינה עובדתית נתונים סבירים לפיהם לחברה הייתה יתרת מזומנים, אך אלו לא נמצאו על ידי המפרק בקופת החברה.

נקבע כי המשיב הוא שנטל סכומים אלו, ללא כל הסבר, כך שבעת שהחברה הפסיקה את פעולתה, לא נותרו כספים לזכותה בבנק. נוסף על כך, בית המשפט קיבל את טענות המפרק בדבר המאזן התמוה בין הרווח וההפסד הגולמי של החברה.

בית המשפט הסיק מכך כי כספים שהגיעו לחברה ממכירותיה, לא נכנסו לקופת החברה ולא נמצא להם כל ביטוי בדוחות הכספיים שלה. כמו כן, התברר כי החברה עשתה שימוש בחשבון הבנק של אשת המשיב שלא סיפק לכך כל הסבר מתקבל על הדעת.

מחקירה שנערכה על ידי המפרק עלה כי החברה שילמה משכורות בסכום מאוד גבוה לבני משפחתו של המשיב שכלל לא עבדו בחברה. בני משפחתו של המשיב לא הובאו לתת עדות ולא סיפקו הסברים בנושא. משכך, עלה בפני שופט בית המשפט חשש כי המשיב ובני משפחתו מסתירים פרטיים מהותיים. חשש זה פעל לרעתם. בנוסף, המשיב נמנע מלסייע למפרק במהלך כל תקופת עבודתו והעלים חומרים ממנו. התנהלות זו לימדה על העובדה כי המשיב עשה בחברה שבפירוק כל מה שהיה יכול על מנת לרוקן אותה מנכסיה וכספה לצרכיו האישיים.

אי לכך, תוצאת ההליך הייתה קבלת בקשת המפרק. בית המשפט קבע כי המשיב חב בחבות אישית לחובות החברה מכוח הוראות החוק עד לסכום תביעות החוב שהוגשו במסגרת הליך הפירוק. סכום זה עמד על סך של 1,294,088 ₪.