החייב הודיע כי בנו בן ה-15 הוא הבעלים של הבית, האם יוכרז כפושט רגל?

דרגו את המאמר

דחיית בקשה של חייב להכרזה על פשיטת רגל עקב חוסר תום לב

בשנת 88’ פתח החייב עסק עצמאי לעבודות בניין. לטענתו, עקב ניהול כושל והעובדה שלקוחות רבים לא שילמו לו, נקלע לקשיים כלכליים, והמחאות שמסר לספקים החלו לחזור. הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו השפיעו עליו בצורה קשה ופגעו בבריאותו, בנפשו ובכושר תפקודו.

עקב מצוקתו, ניסה לשים קץ לחייו ואף אושפז בבית חולים לחולי נפש מזרע. כיום הוא נוטל תרופות פסיכיאטריות על בסיס קבוע וסובל מבעיות בריאותיות שונות. לדבריו, בשנת 95’ נמצא זכאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי.

משפחת החייב מוכרת ללשכת הרווחה במועצה המקומית סאג’ור עקב מצב סוציו אקונומי קשה. מדו"ח סוציאלי שהוגש בבית המשפט עולה כי המשפחה חיה בבית פרטי, אשר מרוהט בדלות ומספיק בקושי לצרכיה. החייב מתקיים מגמלת נכות בשיעור 75% ונמצא במעקב של מרפאות הנפש בעכו, ואילו אשתו סובלת מבעיות רפואיות ועברה ניתוחים ביד.

טען כי בנו בן ה-15 הוא הבעלים של הבית בו גרה המשפחה

כונס הנכסים הרשמי ערך חוות דעת בעניינו של החייב והודיע כי הוא מתנגד לבקשת ההכרזה עליו כפוש"ר, בטענה שלא הרים האחרון את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. בחוות דעתו ציין הכנ"ר כי החייב טען שמשנת 2000 הוא מתגורר בכפר סאג’ור, בנכס השייך לבנו. לגרסתו, הבן הוא שרכש את הקרקע בשטח של כחצי דונם והוא זה שבנה עליה. גרסה זו הינה תמוהה שכן הבן יליד 85’, ומכאן שע"פ גרסה זו היה בן 15 שנים עת רכש את הקרקע.

לחייב אין הסבר כיצד מימן את בניית הבית. לדבריו, מכר את דירת מגוריו בכפר מג’אר בסך של כ-150,000 ₪, ללא דיווח לרשויות המס. הוא טען כי בתמורה שהתקבלה פרע חובות לאנשים פרטיים שלא פתחו נגדו תיקי הוצל"פ, אך לא המציא חוזה מכר ואישורים על כך.

 
מפגר בתשלומים לקופת הכינוס, לא מגיש דו"ח הכנסות-הוצאות

זאת ועוד, מיום מתן צו הכינוס לא הגיש החייב דו"חות הכנסות והוצאות כנדרש בצו ונעדר משתי אסיפות הנושים שנקבעו בעניינו, ללא כל סיבה מוצדקת. כמו כן, החייב מפגר ב-7 תשלומים לקופת הכינוס.

אי לכך, הודיע הכנ"ר כי הוא עומד על התנגדותו להכריז על החייב פושט רגל. לטעמו, רישום הבית של החייב על שם בנו הוא פיקציה, שהרי לא סביר שילד בן 15 יקבל קרקע ויבנה עליה. בפועל הבעלים האמיתי של הבית הוא החייב, ומטרתו היא למנוע מנושיו לשים ידם על הנכס.

הכנ"ר הוסיף כי החייב מתנהל בחוסר תום לב בהליך, ממשיך לצבור חובות לאחר מתן צו הכינוס, נוטל הלוואות חדשות ומבצע העדפות נושים (הכל בחסות הליך הפש"ר והגנת הפקודה). חשבון הבנק של החייב עומד באופן קבוע על יתרת חובה והוא ממשיך להתנהל כאילו אינו מצוי בהליך פשיטת רגל.

החייב לא מצא לנכון להגיש בקשה לקבלת אישור לניהול חשבון עו"ש בעת הליך הפש"ר, ממשיך לפרוע הלוואה לבנק בסך 500 ₪ לחודש, ואף נטל הלוואה בסך 8,000 ₪ לאחר מתן צו הכינוס.

פשיטת רגל שלא בתום לב, אימתי?

סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 קובע כי בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל, ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, האם לדחות בקשה, במידה ושוכנע כי הוגשה שלא בתום לב. דהיינו, הבקשה תדחה אם גורס בית המשפט כי היא הוגש במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו. הלכה פסוקה היא שבית המשפט יימנע מלהיעתר לבקשת חייב - אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שווא בפניהם.

 
בית המשפט דחה את בקשתו של החייב מן הטעמים הבאים:

• במקביל לצבירת חובות, פעל החייב לצבירת נכסים, וכיום הוא מתגורר בבית הרשום על שם בנו, ללא הלוואת משכנתא, שעה שהוא מתקיים לכאורה משנת 95’ מאבטחת הכנסה.
• החייב לא המציא מסמכים שנדרש להמציאם למנהל המיוחד דרכם ניתן היה להתחקות אחר הסיבות שהביאו להתדרדרות הכלכלית.
• החייב טען כי מרבית חובותיו נוצרו לפני שנים רבות. מעיון ברשימת חובותיו עולה כי מדובר בחייב סדרתי, אשר צבר חובות לגורמים ממסדיים ופרטיים, וממשיך בכך.
• מצבו הבריאותי אינו יכול להכשיר מעשים שיש בהם הטעייה יזומה של נושים ויצירת חובות בחוסר תום לב.
• החייב מנהל חשבון בנק ומשלם חובות בגין הלוואה שנטל מבלי לקבל את רשות הכנ"ר, ואף איפשר לאשתו לפתוח חשבון בנק נוסף בו לקחה אף היא הלוואה, כל זאת שעה שהוא משלם 300 ₪ לקופת פשיטת הרגל.
• החייב הגיש דו"חות הכנסות והוצאות לא אמינים, ללא מסמכים מאמתים. ניתן לראות זאת על ידי כך שדווחה בהן הוצאה מדויקת של 13,348 ₪ בכל חודש בחודשו (סכום שלא הגיוני שהוצא באופן קבוע).
• החייב לא נתן הסבר למקור החובות שיצר מאז סגר את עסקו, המהוויים את עיקר חובו.
   

שופט בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של החייב, וחתם את פסק הדין:

"אכן, אין כל הצדקה לתת קרש הצלה לחייב, אשר בא לביהמ"ש בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר. כבר צוין כי אין להשלים עם המצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה עיר מקלט מפני הנושים".