הפטר בפשיטת רגל - שיקולי צדק

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

הפטר על בסיס שיקולי צדק

בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות עיקריות – כינוס נכסי החייב לשם פירעון החובות, ומתן הזדמנות לחייב לצאת ממצוקתו הכלכלית ולפתוח "דף חדש". בעניין זה קיימת חשיבות של ממש לתום ליבו של החייב בכל שלב ושלב הנוגע לחובות והליכי פשיטת הרגל.

כאשר סוגיית הפטר עומדת על הפרק, העיקרון המוביל הוא כי חייב אשר נקלע לחובות בתום לב ואינו מסוגל לפרוע אותם, זכאי לקבל הפטר וזאת מתוך ראיה כי החברה אמורה להגיש "קרש הצלה" לחייבים תוך גאולתם מהשתעבדות אין קץ לחובותיהם. בין השיקולים אשר נבחנים בעת האיזון בין אינטרס החייב לאינטרס הנושים, נשקלים גם שיקולי צדק.

שיקולי צדק, מהם?

שיקולי הצדק תופסים מקום מרכזי בענפי המשפט הפרטי. לדוגמא, סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, קובע כי בית המשפט רשאי לפטור זוכה מהשבה אם הוא רבה כי ההשבה אינה צודקת בנסיבות המקרה. גם בית המשפט, ביושבו כבית משפט של פשיטת רגל, שואף על פי רוב להגיע לפיתרון צודק בנסיבות המקרה. אכן, צדק לאחד אינו יכול לגרום לאי צדק לאחר.

אי לכך, כאשר ישנה התנגשות בין ערכי ועקרונות יסוד, בית המשפט מבקש לאזן בין הערכים המתנגשים ולהעניק למחלוקת פיתרון צודק. הלכה פסוקה היא כי כאשר הכרעה בסכסוך בין שני פרטים (למשל: נושה וחייב) תפגע באחד מהם, הפתרון הצודק הוא הפתרון של "הרע במיעוטו".
 

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, כנגד החייב התנהלו הליכים כמעט שש שנים. בית המשפט ציין כי עליו לזכור כי סעיף 18(ה)3 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי ניתן להעניק לחייב הפטר מיידי במידה וחלפה חצי שנה ממועד צו הכינוס. הפטר מיידי זה יינתן במקום בו בית המשפט סבור כי ניהול הליכי פשיטת הרגל לא תביא תועלת לנושים.

בפסק הדין צוין כי עסקינן בחייב אשר ניהול הליכי פשיטת רגל כנגדו לא תסייע לנושים כלל. החייב לא שקד על שמריו ולא בחל בשום עבודה. "החייב חי בצמצום ודוחק, מנהל חייו מהיד אל הפה ועושה הכול על מנת למצות את כושר השתכרותו", נכתב בפסק הדין, "האחרון אף פוטר מעבודת ניקוי חדרי מדרגות".

השופט הוסיף כי במדינת ישראל, בה כ-20% מהאזרחים ו-33% מהילדים חיים מתחת לקו העוני, עובדת שיעורי האבטלה הינה "ידיעה שיפוטית" ברורה. השופט דחה את טענות ההתנגדות להפטר בגין הדיבידנד הנמוך אשר ישולם לנושים עם מתן הצו (בשיעור של פחות מ-5%). בית המשפט ציין כי גישה אשר רואה בשיעורו של הדיבידנד כחזות הכל וכשיקול מכריע, אינה מתיישבת עם הוראותיה העכשוויות של פקודת פשיטת הרגל.

לדוגמא, בע"א 3004/07 עזריה נ' הכנ"ר, אשר ניתן ביום 5.11.08, נקבע כי עצם העובדה שהדיבידנד אשר ישולם לנושים הינו נמוך מהחוב (כ-10%). אינה בגדר טעם אשר די בו כדי לדחות הבקשה להפטר. בפסק דין זה, קבע בית המשפט כי על רקע הנתונים הספציפיים הנוגעים לחייבים, בין היתר היותם אנשים מבוגרים הסובלים מבעיות רפואיות שונות, אשר לפי ממצאיו של הכונס הרשמי פעלו בתום לב, יש לדחות את שיעור הדיבידנד כשיקול מרכזי.

השופט אף התייחס לכך שהחייב לא הקפיד על תשלום הסך החודשי והגשת הדוחות. עם זאת, צוין כי לא מדובר בחייב אשר זלזל בהליך או חו"ח התעלם ממנו. הרושם אשר התקבל לגבי החייב הינו כי מדובר באדם המצוי במצוקה, ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות היו קשות במיוחד.

לסיכום, בית המשפט קבע כי כאשר הוא שב ובודק את הנחיות כונס הנכסים אחת לאחת, לרבות חלוף הזמן, תום הלב בהסתבכות, העדר נכסים, זהות הנושים (תאגידים, בנקים ורשויות) –ברורה לו המסקנה המתבקשת. "אני מכריז על החייב פושט רגל ונותן לו הפטר חלוט כמבוקש. כל ההגבלות וצווי הביניים מבוטלים בזה (יתר הבקשות הפתוחות נמחקות)", נקבע בסופו של היום.