הפטר בהליך פשיטת רגל תוך שמירה על כבוד האדם

דרגו את המאמר

מתן הפטר לחייב בפשיטת רגל בגין נסיבות קשות ומתוך רצון לשמור על כבוד האדם

הליך פשיטת רגל מהווה איזון חוקי בין האינטרסים של חייב, אשר נקלע למצב זה עקב התנהלותו הכלכלית, לבין נושיו. מחד, החוק שואף לסייע לחייב שאין לו נכסים כלל, או שהוא מחזיק במעט מאוד נכסים. מאידך, ישנה הכרה בזכות הנושים לקבל את כספם ולפרוע את חובם.

בית המשפט מלווה את התנהלות ההליך. בסיומו, החייב יכול לפתוח דף חדש בחייו, ללא חובות. סיום ההליך יכול שיהיה בביטולו עקב ניצולו לרעה על ידי החייב, או במידה ואין בו תועלת לנושים. לחלופין, בית המשפט יכול לתת הפטר לחייב מכל חובותיו, בעקבות בקשתו או בקשת כונס הנכסים. כמו כן, יתכן שבית המשפט יאשר הסדר אשר הוצע על ידי החייב ובכך יביא לסיום הליך פשיטת הרגל.

במקרה דנן, חייב הגיש בסוף שנת 2008 בקשה להפטר בפני בית המשפט, מכוח פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980. צו כינוס הנכסים ניתן לבקשת החייב בשנת 2007. הושת עליו תשלום חודשי של 50 ₪. החייב הוכרז כפושט רגל במהלך שנת 2008.

החייב טען בבקשתו להפטר כי הוא בן 64, גרוש ואב לארבעה ילדים אשר ניתקו את הקשר עמו. הוא הוכר כבעל נכות בשיעור של 75% בעבר, סבל מבעיות לחץ דם, הפרעות בקצב הלב, בעיות נפשיות, אורטופדיות ונוירולוגיות ברגלו. בשל מצב זה, החייב טען כי הוא לא היה מסוגל לעבוד במהלך ארבע השנים האחרונות והתקיים מקצבת נכות.

קצבה זו עמדה על סך של 2,100 ₪ לחודש. החייב גר ברחוב וחי "מהיד לפה", אך היה מצוי בקשר עם מחלקת השיקום של ביטוח לאומי וקיווה לקבל עזרה בעתיד. הוא הוסיף כי כל פעם שהוא היה משלם את התשלום החודשי בסך של 50 ₪, הוא היה מונע מעצמו לאכול באותו יום.

כונס הנכסים הגיש תסקיר ממנו עלה כי הוגשו כנגד החייב 5 תביעות חוב שונות בסך כולל של קרוב למיליון ₪. לא אותרו נכסים שהיו על שם החייב. הנושים לא התייצבו לאסיפות ולדיונים השונים. לטענת כונס הנכסים, בקשת החייב להפטר הוגשה מוקדם מידי ולכן הוא התנגד לה.

החלטת בית המשפט

דיון בבקשה התקיים לקראת סוף שנת 2008. החייב חזר והדגיש את הנסיבות האישיות לבקשתו. בית המשפט חזר על העיקרון של צו ההפטר, לפיו מדובר בהכרה באינטרס הלגיטימי של פושט הרגל, שנקלע בתום לב לחובות אותם לא היה מסוגל לפרוע, לפתוח דף חדש בחייו. צו זה משקף פן סוציאלי בחברה מתוקנת, שרואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת ערך חשוב. מנגד, מתן צו הפטר לחייב היה משחרר אותו מכל חוב שניתן היה לתבוע בהליך והיה פוגע בזכות לקניין של נושי החייב.

על בית המשפט הייתה מוטלת מלאכת האיזון בין ערכים אלו עת שקל את בקשת החייב להפטר. התנהלות החייב טרם ובמהלך פשיטת הרגל נלקחה בחשבון באיזון. גם תסקיר כונס הנכסים, עמדת הנאמן והנושים והתועלת הצפויה שהייתה צומחת להם מהימשכות ההליך נלקחו בחשבון. כלומר, בית המשפט שקל את תום ליבו והתנהגותו של החייב עת ביקש צו הפטר, את החשיבות שבמתן הזדמנות לפתוח דף חדש, את היקף פירעון החובות והסיכוי לשינוי כושר הפירעון.

נסיבות החייב קשות - האם עילה לקבלת ההפטר?

בית המשפט ציין כי במקרה דנן, היה צריך לקחת בחשבון את הנסיבות האישיות הקשות מנשוא של החייב. אמנם צו הכינוס ניתן שנה לפני בקשת ההפטר, אך בהתאם לסעיף 18ה(3) לפקודת פשיטת רגל, ניתן לתת הפטר מיידי, במידה וחלפו שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, במידה והליכי פשיטת הרגל לא הביאו ולא היו מביאים טעם לנושים. במקרה זה, לא היה כל סיכוי לתחילת החזר כלשהו של החובות, היות וההחזר החודשי עמד על 50 ₪, לעומת חוב של מיליון ₪.

השופט ציין כי גם לו החייב היה משלם את חובו כל חודש עד שהיה מגיע לגיל 120, לא הייתה בכך כל תועלת לנושים. יתרה מזאת, היה בכך השפלה ופגיעה בכבוד האדם, שכן הנושים לא הפיקו כל תועלת מכך שהחייב לא אכל, נמנע מקבלת טיפול רפואי והיה מחוסר דיור.

השופט קבע כי תנאים אלו היוו חלק בלתי נפרד מהזכות החוקתית של החייב לכבודו כאדם. זכות זו עוגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ונקבע שהיא כוללת את הזכות לקיום מינימאלי בכבוד. בפסיקות קודמות נקבע כי אדם שהתגורר ברחוב, שהיה רעב ללחם שלא הייתה לו גישה לטיפול רפואי אלמנטארי הוא אדם שקיומו המינימאלי וכבודו נפגע. משכך, בית המשפט לא רצה להושיט יד לפגיעה זו וקיבל את בקשת החייב להפטר.

לסיכום, שופט בית המשפט העניק צו הפטר לחייב. החלטתו התבססה על עקרונות סוציאליים שתמכו בשיקום החייב והרצון למנוע את הפגיעה בכבודו, כאדם.