האם החייב יוכרז כפושט רגל, חרף סתירות שהתגלו בהצהרותיו?

דרגו את המאמר

החייב ואשתו הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה להכרזתם כפושטי רגל. אך המנהל המיוחד הביע את התנגדותו לבקשה והגיש חוות דעת מתנגדת בשל גרסאות סותרות שמסרו המבקשים וחוסר תום לב החייב.

בדיון שנערך במרץ 2014, התברר כי הוגשה כנגד אשתו של החייב תביעת חוב אחת בלבד וכונס הנכסים והמנהל המיוחד הגיעו להסכמה כי היא תוכרז כפושטת רגל ויינתן לה הפטר מותנה, מאחר והיא הסכימה לשלם דיבידנד בשיעור של 100% בנוסף להוצאות ההליך.

החייב הצהיר כי הוא אינו עובד עוד בעסקי עבודות העפר

החייב שניהל עסק לעבודות עפר, טען כי חובותיו נבעו עקב כישלון העסק והסתבכות כלכלית. הוא סיפר שבנו נפצע בתאונת דרכים והוא נאלץ לסעוד אותו במשך תקופה ממושכת ולאחריה נפטר הקבלן הראשי שאיתו עבד והוא לא קיבל תמורה עבור עבודתו כקבלן משנה. בשלב מסוים הוא נאלץ למכור את הטרקטורים שהיו ברשותו וכלי עבודה נוספים.

לדברי החייב, הוא לא שב עוד לעסקי עבודות עפר וכיום הוא עובד כשכיר בחברה של בנו, הוא מרוויח 3,000 שקל בחודש ומתגורר בדירה על שם אביו. החייב הצהיר על חובות בסך של 2,200,000 שקל ל- 25 נושים, כאשר הוגשו נגדו שש תביעות חוב.

המנהל המיוחד ציין כי קיימות סתירות בגרסתו של החייב לעומת המסמכים שבתיק וכן, התברר כי אשתו מעולם לא עבדה ואפשרה לבעלה ולבנה לעשות שימוש בחשבון הבנק שלה לצורך ניהול העסק. עוד התרשם המנהל המיוחד כי הבעל ניסה להסתיר את הכנסותיו על מנת להתחמק מנושיו ואף חלק מחובותיו רשומים על חשבון אשתו ובניו.

החייב ממשיך לנהל עסקים כשהוא עושה שימוש בשמות בניו

לאחר שבדק המנהל המיוחד את בעלות העסק לעבודות העפר באתר רשם החברות באינטרנט, הוא הגיע למסקנה שהחייב אינו פועל בתום לב. הוא מפעיל את עסקיו גם כיום, והעסקים שהיו בעבר בבעלותו רשומים כעת על שם בניו. לאחר שהצטברו החובות, החייב המשיך לנהל את עסקיו, ורשם אותם על שם אשתו ואחר כך על שם בנו.

החייב הודה כי נרשמו שתי חברות שונות על שם בניו, אך הכחיש כל קשר אליהן. החייב טען כי בנו הוא זה שרכש טרקטור לעבודות עפר, מתוך הלוואה שלקח מאמו, אך בחקירה התברר כי החייב ניהל בפועל את חשבון הבנק שהיה על שם אשתו.
האשה אמרה למנהל המיוחד כי בעלה הוא זה שרכש את הטרקטור, בניגוד להצהרתו והעידה כי הבעל עובד בחברה ומקבל משכורת כשכיר.

החייב הסתיר מידע חשוב בנוגע להכנסותיו

בית המשפט קיבל את מסקנתו של החוקר המיוחד, אליה הצטרף גם כונס הנכסים הראשי והגיע לכלל מסקנה כי דין הבקשה של החייב להכרזתו כפושט רגל להידחות בשל חוסר תום לב, הוא הסתיר מידע מהותי וניסה להתחמק מהנושים.
בנסיבות אלה דחה בית המשפט את בקשתו של החייב והורה על ביטול צו הכינוס על כל הוראותיו.

פש"ר 13496-12-10