פיגורים בתשלומים לקופת הכינוס בגין עיכוב משכורת - האם בתום לב?
| דרגו את המאמר |
|
אי עמידה בתשלומים לקופת הכינוס בגין עיכוב במשכורת, האם העדר תום לב?
הליכי פשיטת רגל הינם הליכים בעלי תכלית כפולה. מנקודת מבטו של החייב, מדובר בהזדמנות להשאיר את חובותיו מאחור, להימנע מרדיפת הנושים ולהתחיל דף חדש. מנקודת מבטם של הנושים, יכולים הם להפסיק לרדוף אחר חובותיהם ולזכות במגיע להם בדרך המהירה, היעילה והשווה ביותר.
לאחר הגשת בקשת פשיטת רגל, ניתן צו לכינוס נכסי החייב. כמו כן, מושת על החייב תשלום חודשי בשיעור מסוים לקופת הכינוס. עמידה בתשלום חודשי זה (אשר נקבע בדרך כלל על סכום של כמה מאות שקלים) מהווה חובה שיפוטית וחייב אשר איננו ממלא אותה עלול להיחשב כפועל בהעדר תום לב.
קראו עוד בתחום:
- הסתלקות מעיזבון לפני מתן צו כינוס לא תימנע הפטר חייב בפשיטת רגל
- לא ניתן לממש נכסים של פושט רגל לשם גביית חוב מזונות בהוצאה לפועל
- התחשבות בגילו של חייב בעת הכרזה על פשיטת רגל
על פי סעיף 18(א) לפקודת פשיטת הרגל, בית המשפט רשאי להחליט האם להכריז על חייב כפושט רגל וזאת בהתאם לתום ליבו של החייב ביצירת חובותיו. תום ליבו של חייב נמדד על בסיס התנהלותו בשתי תקופות – יצירת החובות ולאחר הגשת בקשת פשיטת הרגל.
חייב אשר אינו עומד בתשלומים לקופת הכינוס, אם בדרך של תשלום שלא במועד, ואם על ידי צבירת פיגורים, עלול להיתפס בפני בית המשפט והגורמים הרלבנטיים (הנאמן וכונס הנכסים הרשמי) כחייב שאינו תם לב. הלכה פסוקה היא כי חייב שאינו מקפיד על ביצוע תשלומיו במועד מפגין זלזול מופגן בצו שיפוטי, אדישות בנוגע לגורל החובות לנושים וניצול לרעה של ההליך.
הרציונאל מאחורי תפיסה זו הוא שהחייב נהנה מהגנת הפקודה מחד, אך אינו מקיים חיוביה מאידך. לעיתים, די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה.
פיגורים בתשלומים בגין עיכוב משכורת, האמנם?
האם חייב יכול לטעון כי העיכובים בתשלומים נבעו בגין עיכוב במשכורתו? כיצד יש לנהוג בחייב שהינו עצמאי ועסקו איננו מרוויח בכל חודש סכומים המאפשרים לו לעמוד בתשלומי הכינוס? סוגיה זו נדונה בבית המשפט לאחרונה.
בפסק הדין נקבע כי גם במידה ומקור העיכוב והפיגורים הינו תשלום משכורת החייב, לא היה בכך כדי להצדיק את ההתעלמות מהצו השיפוטי המורה לחייב לשאת בתשלומים במועד.
הלכה פסוקה היא כי חייב אשר מבקש לחסות תחת מטריית פקודת פשיטת הרגל חייב לקיים החלטות שיפוטיות כלשונן ובמועד שנקצב להן. במקרים חריגים, בהם החייב מוצא עצמו שהוא נאלץ לא לקיים החלטה שיפוטית, מוטלת עליו החובה להודיע על כך לבית המשפט, מראש וללא כל שיהוי. החייב רשאי לבקש את רשותו של בית המשפט שלא לקיים החלטה שיפוטית, וזאת תוך הצגת נימוקים המצדיקים מדוע זה ייעתר בית המשפט לבקשתו.