אלמנתו של חייב ביקשה לאפשר לה לברר תביעות נגד הנאמן

דרגו את המאמר

בעקבות קשיים כלכליים החייב הוכרז כפושט רגל, ובמסגרת ההליכים ניתן צו כינוס לנכסיו. לאחר מותו של החייב, העיזבון הוכרז בפשיטת רגל והמנהל המיוחד מונה לנאמן לעיזבון.

אלמנתו של החייב הגישה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בקשה להתיר בירור תביעות נגד הנאמן בפשיטת רגל של המנוח, לרבות זכויותיו בחברות שונות.

האלמנה ביקשה לברר את חיוב העיזבון במזונות וזכאותה למחצית מנכסיו

במסגרת הבקשה, האלמנה עתרה לקבל אישור מבית המשפט להתיר את המשך הבירור של שתי תובענות שהוגשו על ידה לבית המשפט לענייני משפחה. האחת בעניין חיוב העיזבון במזונות, והשנייה למתן הצהרה לזכאות למחצית מנכסיו של המנוח.

לטענת המבקשת, כאלמנתו של החייב, היא זכאית לקבל מזונות מהעיזבון, על כן יש להתיר לה לברר זאת בבית המשפט לענייני משפחה, ובנוסף לברר את מערכת הכספים, וממנה להסיק מהן זכויותיה בנכסיו של החייב.

מנגד סבר הנאמן כי אין סמכות לברר את התביעות בבית המשפט לענייני משפחה, ולטענתו הערכאה המוסכמת לדון בעניינים אלה היא אך ורק בבית המשפט של פשיטת הרגל. עוד ציין כי התביעה נעדרת עילה, מאחר ומדובר במי שהיה חייב, ולכן אין לו רכוש ונכסים, ומכל מקום רכושו פחות מחובותיו.

אם האלמנה תהיה זכאית לנכסים היא תהיה מחויבת גם בחובות

בנוגע לתביעה ההצהרתית טען הנאמן כי במידה ויפסוק בית המשפט שהאלמנה זכאית למחצית הרכוש של החייב, היא תהיה מחויבת גם במחצית החובות. ובקשר לתביעת המזונות, ציין כי לא ניתן לבררה בבית משפט לענייני משפחה, מאחר ומדובר בסוגיה מוכרת להליך פשיטת רגל.

כונס הנכסים הרשמי הסכים עם האלמנה כי את תביעת המזונות יש לברר בבית המשפט לענייני משפחה, אולם טען כי לאחר הבירור יש לקצוב את המזונות בבית משפט לפשיטת רגל, ואף סבר כי את התביעה ההצהרתית, יש לברר בבית המשפט של פשיטת הרגל בלבד.

בית המשפט לפשיטת רגל אינו הערכאה הייעודית לקביעת המזונות

לאחר שמיעת הטענות, קבע בית המשפט כי על פי פקודת פשיטת רגל, הוא המוסמך לקצוב את סכום המזונות שהושת על החייב, זאת לאחר שמיעת הראיות ובחינת מכלול העניינים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. ואף ציין כי בית המשפט של פשיטת הרגל אינו מהווה תחליף לערכאה הייעודית לקביעת המזונות.

על כן קיבל את עמדת כונס הנכסים, לפיה יש להתיר לאלמנה לברר את תביעת המזונות בבית המשפט לענייני משפחה. והוסיף כי הנאמן רשאי להעלות את טענותיו במסגרת ההליך.

בנוגע לתביעה ההצהרתית קבע כי על בית המשפט לבחון את טענותיה של האלמנה באשר לזכויותיה בנכסי החייב, ואף מצא כי יש לקבל את טענת הנאמן, לפיה יהיה מקום גם לבחון את חלקה בחובותיו.

בנסיבות אלה ניתן היתר למבקשת להמשיך לברר את תביעת המזונות בבית המשפט לענייני משפחה, ונקבע כי את התביעה לפסק דין הצהרתי יש להגיש בבית המשפט של פשיטת הרגל.

פש"ר 1809-06