האם הלוואת המשכנתא נחשבת בבחינת חוב של נושה מובטח?

דרגו את המאמר

לאחר שנתנו שתי חברות טקסטיל הלוואה לזוג נשוי המנהל עסק לייצור ושיווק מוצרי אופנה, הן טענו כי בגין ההלוואה נרשמה משכנתא, ונותרה יתרת חוב שהינה בבחינת חוב של נושה מובטח.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו נדרש להכריע האם החוב שולם במלואו במסגרת הליכי פשיטת רגל, כפי שנטען מצד החייבים, או האם יתרת החוב הנטענת היא בבחינת חוב של נושה מובטח.

שתי חברות טקסטיל, הנמצאות תחת שליטתו של אדם אחד, טענו כי הן נתנו הלוואה לחייבים בסך של 800,000 שקלים, וכי נותרה יתרת חוב שלא שולמה בסך 561,000 שקלים, שהינה בבחינת חוב של נושה מובטח.

בית המשפט ביקש ממערערות להציג מסמכים המבססים את הטענות שלהן

המערערות הציגו בפני בית המשפט מכתב המופנה לנאמנים, בצירוף מסמכים שונים מהנהלת חשבונות, מהם עלה שיתרת החוב הנומינאלית עומדת על סך של 561,000 שקלים.

לאחר עיון במסמכים שהוגשו, סבר בית המשפט שהצדק עם טענות כונס הנכסים הרשמי והנאמנים, אשר טענו כי יש לדחות את טענת המערערות, מאחר והחוב בגין המשכנתא שלקחו החייבים נפרע במלואו, ויתרת החוב היא של אחת מחברות הטקסטיל, שאינה נמנית על הנושים של החייבים בצו הכינוס.

החייבים הוכיחו כי החוב שולם במלואו בידי אחותו של החייב

עוד עלה מהמסמכים שאחותו של החייב, סילקה את החוב כלפי המערערות, והוכח שכרטיס החשבונות של חברות אלה אופס. אולם המערערות ניסו לטעון כי הסכום ששולם על ידי אחות החייב, מתייחס לחוב שלה, שאין לו כל קשר למשכנתא הנטענת.

עם זאת המערערות לא ביססו את טענתן, ולא הציגו כל מסמך המעיד על חוב נפרד של האחות, ואף על פי החלטת בית המשפט, המסמכים מעידים באופן חד משמעי כי המשכנתא נרשמה על ידי חברות הטקסטיל, והחוב שולם על ידי אחותו של החייב, מבלי שהוכח כי היה לה חוב נפרד.

המערערות הוסיפו וטענו כי יתרת החוב המופיעה כחוב לחברת הטקסטיל, היא למעשה היתרה הנובעת מהמשכנתא, שכן שתי החברות הן חברות של אדם אחד, ועל כן זו היתרה בחוב המקורי בגינו נרשמה המשכנתא, ולכן מדובר בחוב מובטח.

החוב הועבר לחובות אבודים ולא ניתן לייחס אותו לחובות המערערות

בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי גם אם קיים חוב לחברת הטקסטיל, כפי שמופיע במסמכים שהוצגו, מדובר בחוב שהועבר לחובות אבודים. ואף מדובר בחוב של חברה שהינה אישיות משפטית נפרדת, ולא קיימת שום אפשרות לייחס אותו לחובות של החייבים למערערות.

בכל מקרה הוכח כי החובות אופסו בהתאם לרישומי הנהלת החשבונות שהוגשו, ואף לא הוגשה הוכחת חוב מטעם חברת הטקסטיל שהיא אישיות משפטית נפרדת.

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי החובות בגין המשכנתא שולמו במלואם, בהתאם למסמכים של הנהלת החשבונות, ובנוגע לקיומו של חוב לחברת הטקסטיל קבע שמדובר באישיות משפטית נפרדת שלא הגישה הוכחת חוב. על כן הערעור נדחה, והמערערות חיובו בהוצאות המשפט בסך 10,000 שקלים שישולמו לקופת הכינוס.

פש"ר 19805-06-10
פש"ר 6898-12-09